הקשר מקצועי

איפה SPIRALAYA יושב בשדה

גישות קיימות כבר מציעות דרכים עשירות לעבוד עם גוף, טראומה, עוררות, משמעות, בחירה והקשר הטיפולי.

SPIRALAYA מתמקד בשאלה מעט אחרת: כשחוויה טעונה כבר נעשתה נגישה, לפי מה מחליטים מה נכון לעשות עכשיו?

גישות שונות עשויות להציע כיוונים שונים, כמו ויסות, השלמה, התקרבות לחוויה, עיבוד או אינטגרציה. SPIRALAYA אינו מניח מראש שאחד מהם נכון בכל רגע. הקריטריון שלו הוא כמה חופש זמין לאדם ביחס למה שקורה עכשיו, ומה ההתערבות של המטפל עושה לחופש הזה.

צמח בדיאלוג עם

המודל צמח מתוך עבודה קלינית ומתוך מפגש מתמשך עם התמקדות, Somatic Experiencing, פסיכותרפיה גופנית וחשיבה התייחסותית. הוא אינו מציג עבודה עם הגוף, ויסות, תשומת לב לחוויה, גבולות או תגובת המטפל כהמצאות שלו.

גישות קרובות שנבחנו בהשוואה

במהלך פיתוח המודל נבחנו גם מושגים קרובים: גמישות פסיכולוגית (ACT), גמישות רגולטורית, סוכנות ואוטונומיה, וחלון הסבילות (Window of Tolerance). ההשוואה משמשת לדייק מה SPIRALAYA חולק עם השדה, ואיפה ייתכן שהארגון הקליני שלו שונה.

מעמד המודל

SPIRALAYA הוא מודל קליני בפיתוח. הוא עדיין לא נבדק כמכלול במחקר אמפירי, ואינו מוצג כתחליף לגישות שעליהן הוא נשען.

מקורות נבחרים

• Bonanno, G. A., & Burton, C. L. (2013). Regulatory flexibility: An individual differences perspective on coping and emotion regulation. Perspectives on Psychological Science, 8(6), 591–612. https://doi.org/10.1177/1745691613504116
• Gendlin, E. T. (1969). Focusing. Psychotherapy: Theory, Research & Practice, 6(1), 4–15. https://doi.org/10.1037/h0088716
• Levine, P. A. (2010). In an unspoken voice: How the body releases trauma and restores goodness. North Atlantic Books.
• Ogden, P., Minton, K., & Pain, C. (2006). Trauma and the body: A sensorimotor approach to psychotherapy. W. W. Norton.
• Siegel, D. J. (2012). The developing mind: How relationships and the brain interact to shape who we are (2nd ed.). Guilford Press.
• Tanner, D. (2015). Let’s face the music and dance: Working with eroticism in relational body psychotherapy. The male client and female therapist dyad. International Body Psychotherapy Journal, 14(2), 55–79.