SPIRALAYA

מודל קליני בפיתוח

SPIRALAYA

מה עושים כשמשהו עוצמתי נעשה נגיש בחדר, ועדיין לא ברור מה הוא אומר ולאן נכון לקחת את העבודה?

מסגרת קלינית־סומטית־יחסית לקבלת החלטות ברגעים שבהם חוויה נעשית טעונה ומשמעותה עדיין אינה ברורה.

למטפלים ולאנשי מקצוע העובדים עם גוף, טראומה, יחסים וחוויה טעונה.

יש אנשים שמתפקדים היטב, מבינים את עצמם, ואפילו יודעים להירגע כשהמערכת מוצפת, ובכל זאת מרגישים שמשהו בחיים נשאר מחוץ להישג ידם. רצון, כעס, עונג, קרבה או גבול יכולים להיות ידועים להם בראש, אבל עדיין לא ממש זמינים כחוויה חיה.

בטיפול, כשההגנה כבר לא צריכה לארגן את כל המרחב באותה מידה, משהו נוסף עשוי להיעשות נגיש. עצם הופעתו עדיין לא אומרת מה הוא, מה משמעותו, או כמה חופש יש לאדם ביחס אליו. והוא גם לא בהכרח "אמיתי יותר" ממשהו שהיה שם קודם. וכאן נפתחת למטפל השאלה: מה נכון לעשות עכשיו?

כשהחומר הטעון נכנס לקשר

מטופל יכול להרגיש כלפי המטפל כעס, כמיהה, משיכה ואפילו התאהבות, ולפחד להביא את זה לחדר מחשש שהמטפל ייבהל, יתרחק או יסגור את המרחב.

ומהצד השני, המטפל פוגש חומר טעון שדורש ממנו להגיב, גם כשמשמעותו עדיין לא ברורה וגם כשהוא עצמו מושפע ממנו.

מודל SPIRALAYA עוסק בדיוק ברגע הזה: איך להישאר בתוך המפגש ולקבל החלטה קלינית בלי למהר לפרש, להרחיק או לממש.

יחידת העבודה ב־SPIRALAYA היא היחס המשתנה של האדם לחוויה טעונה כשהיא נעשית נגישה. המוקד אינו רק במה שעולה, אלא גם במה שנשאר אפשרי לאדם ביחס אליו.

נגיש: זמין עכשיו לחוויה, למודעות או לקשר, ולא רק ידוע.

"לא תמיד צריך לדעת מה משמעותה של החוויה כדי לראות מה עדיין אפשרי ביחס אליה."

המודל

שלוש שאלות

  • מה נעשה נגיש עכשיו?
  • מה עוד זה יכול להיות? איזו עוד אפשרות קיימת?
  • כמה חופש נשאר ביחס לזה?

השאלות אינן פרוטוקול ואינן סדר פעולות. הן דרך לקרוא את הרגע הקליני בלי להכריע מוקדם מדי מהי החוויה ולאן העבודה צריכה לנוע.

קיבולת

קיבולת אינה נמדדת לפי כמה עוצמה אדם מסוגל לסבול.

קיבולת היא מידת החופש שנשארת לאדם ביחס למה שנעשה נגיש. נוכחות, גישה לגבול ובחירה הן דרכים שבהן החופש הזה עשוי להתבטא.

החופש הזה יכול להיראות בדרכים שונות, למשל: להישאר, להאט, להתקרב, להתרחק, לשנות כיוון, להציב גבול, לעצור או לא לדעת.

יותר קיבולת אינה בהכרח יותר עוצמה. היא יותר חופש ביחס למה שעולה.

נוכחות, גבול, בחירה

  • נוכחותהאם האדם עדיין כאן מספיק כדי לדעת שמשהו קורה, להרגיש את הגוף, את החדר ואת הקשר?
  • גבולהאם עדיין יש גישה למה שמתאים ומה שלא מתאים, ל"כן", ל"לא", ל"פחות", ל"לא עכשיו" או ל"משהו אחר"?
  • בחירההאם קיימת יותר מאפשרות אחת אמיתית?

הפעלה, חופש והתערבות

רמת ההפעלה אינה מדד לכמות החופש הזמינה לאדם ביחס למה שקורה. אדם יכול להיות בהפעלה גבוהה ועדיין להישאר נוכח, עם גישה לגבול ועם יותר מאפשרות אחת אמיתית. ואדם יכול להיראות רגוע מאוד, בזמן שהבחירה מצטמצמת, הגבול נעשה פחות נגיש או שהתגובה כבר כמעט אוטומטית.

נוכחות, גישה לגבול ובחירה עוזרות לנו לקרוא כמה חופש נשאר ביחס למה שקורה.

השאלה אינה מהי ההתערבות הקטנה ביותר, אלא איזו התערבות מתאימה ומידתית למה שקורה עכשיו, למטרה הקלינית ולחופש הזמין.

חוויה טעונה וארוס

תנועה, התרחקות והספירלה

התרחקות, מעבר לחשיבה, שינוי נושא, עצירה או אי־ידיעה אינם אומרים כשלעצמם מה קורה. הם אינם בהכרח הימנעות, אבל גם אינם בהכרח ביטוי של חופש. השאלה היא כמה חופש נשאר לאדם ביחס למה שנעשה נגיש, ואילו אפשרויות עדיין זמינות לו.

הספירלה אינה סולם. אין בה כיוון נכון אחד, ואין עדיפות מובנית להתקרבות, לעומק או לעוצמה.

רגע אחד בחדר

איך זה נראה בפועל

ההמחשה הבאה בדויה. היא נכתבה כדי להראות את אופן החשיבה של המודל ואינה מבוססת על אדם או טיפול מסוימים.

משהו נעשה חי בגוף.
האדם מבחין בו, וכמעט מיד מתחיל להסביר אותו.

אני לא נותנת לזה שם.
אני עדיין לא יודעת מה זה, וגם האדם שמולי לא.

פעם האינסטינקט שלי היה להזמין אותו להישאר עם התחושה עוד קצת.
היום אני זהירה יותר.
כי גם ההזמנה "להישאר עם זה" אינה ניטרלית. היא כבר מציעה כיוון.

במקום זאת אני בודקת מה קורה עכשיו.
האם יש עדיין מקום להאט?
האם אפשר לשנות כיוון?
האם עצירה באמת זמינה?

החוויה כבר הופיעה.
מה שעדיין אינו ברור הוא כמה חופש נשאר ביחס אליה.

אז אני לא מזמינה אותו להישאר.
אני אומרת שמשהו נראה חי מאוד עכשיו, ושואלת אם הוא רוצה להמשיך איתו, לקחת ממנו קצת מרחק או לעצור.

הוא מבקש קצת מרחק.
אחרי כמה דקות הוא אומר שהוא יכול לחזור לזה, אם ירצה.

מה שהשתנה אינו התחושה, אלא כמה אפשרויות יש לו ביחס אליה.

מאין הוא צמח

SPIRALAYA צמח בדיאלוג עם התמקדות, עבודה סומטית וחשיבה התייחסותית.

להקשר המקצועי ולמקורות

אתיקה וגבולות העבודה

נאמר במפורש, לא ברמז

מודל SPIRALAYA עוסק בחומר שמחייב עמדה אתית ברורה. זו העמדה.

  • העבודה אינה מכוונת לארוסארוס אינו מטרה, אינו שלב שצריך להגיע אליו ואינו סימן שהעבודה מצליחה.
    הוא אפשרות אחת מבין רבות. כשהוא מופיע, הוא מידע. לא הוראה לאן להמשיך.
  • ההסכמה מתמשכתהסכמה אינה דבר שניתן פעם אחת ונשאר תקף אוטומטית.
    אפשר לשנות כיוון או לעצור בכל שלב, בלי מחיר ביחסים הטיפוליים.
    שום הערכה של קיבולת אינה גוברת על "לא".
    נוכחות, גבול ובחירה מסייעות לשמור על האפשרות של האדם להשפיע על הקצב, הכיוון והמשך העבודה, ולא לפרש את בחירתו במקומו.
  • גבול אינו נסיגהאפשר להציב גבול ברור ולהישאר בקשר.
    לא לממש חוויה אינו מחייב להיעלם ממנה רגשית.
    כאשר המטפל/ת נסוג/ה באופן פתאומי רק מפני שחומר טעון נכנס לחדר, גם הנסיגה הזאת הופכת לחלק מן החוויה הקלינית.
  • האחריות אינה סימטריתהאחריות על המסגרת נשארת אצל המטפל/ת.
    גם למטפל/ת יש תגובות: פחד, משיכה, עוררות, דחף להציל, רצון להתקרב או רצון להתרחק.
    התגובות האלה שייכות קודם כול לרפלקציה, להתייעצות ולסופרוויז'ן, ולא לחדר כחומר שהאדם שמולי צריך להחזיק.
    בכל פעם שבודקים את הקיבולת של המטופל/ת, צריך לבדוק גם את זו של המטפל/ת:
    האם אני עדיין נוכח/ת?
    האם אני מחזיק/ה את הגבול המקצועי?
    האם עדיין יש לי חופש קליני לבחור?
    או שהפחד, המשיכה, הדחף להציל, ההימנעות או הצורך האישי שלי מתחילים לכוון את העבודה?
  • תחום העיסוק אינו מובן מאליוהמעמד המקצועי והחוקי של עבודה במגע משתנה בין מקצועות ובין מדינות.
    שום דבר במודל אינו מעניק היתר כללי להשתמש במגע.
    המודל עצמו אינו דורש מגע.
  • המודל נמצא בפיתוחמודל SPIRALAYA עדיין לא נבדק כמכלול במחקר אמפירי ואין לו בסיס ראיות עצמאי.
    הדבר נאמר במפורש בכל מקום שבו המודל מוצג.
להצהרת האתיקה המלאה
גילי קוק

אודות

מפתחת המודל: גילי קוק

גילי קוק חיה ועובדת בישראל, במפגש שבין עבודה רגשית, סומטית והתייחסותית.

יש לה 23 שנות ניסיון בעבודה טיפולית ורגשית, מתוכן 12 שנים בעבודה מבוססת גוף ומגע.
היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, השלימה שלוש שנות הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי ושנתיים של הכשרה בהתמקדות, ולמדה Somatic Experiencing ותקשורת מקרבת (NVC).

הרקע שלה במסורות של עבודה גופנית חידד לאורך השנים את תשומת הלב שלה לחיוּת, לרצון ולמורכבות האתית של עבודה עם חוויה גופנית טעונה.

היא מקיימת קליניקה פרטית בישראל.
מודל SPIRALAYA צמח מתוך העבודה הקלינית הזאת, מתוך תצפית חוזרת ומתוך שאלות שלא מצאה להן מענה מספק במודלים שהכירה.

גילי היא מפתחת SPIRALAYA, מודל קליני סומטי־יחסי מתפתח, ומשלימה בימים אלה ספר בעברית המציג את המודל.

יצירת קשר

לפניות מקצועיות, הרצאות ושיתופי פעולה מוסדיים: gili@spiralaya.com

ספר ופרסומים

הספר

הספר "הספירלה החיה", ספר בעברית המציג את מודל SPIRALAYA, נמצא בהכנה.
הוא מיועד לאנשי מקצוע בעלי הכשרה מתאימה ולקוראים מקצועיים מתקדמים שעובדים עם גוף, טראומה ואינטימיות.
זה אינו ספר עזרה עצמית ואינו מדריך לטיפול עצמי.

פרטים על ההוצאה לאור יתפרסמו כאן.

מאמרים

הוגש · אוקטובר 2026
המאמר "When Regulation Is Not the End" הוגש ל־Somatic Psychotherapy Today.

עדכונים

עדכונים מקצועיים

מדי פעם יתפרסמו כאן עדכונים על הספר, על כתיבה מקצועית ועל התפתחות מודל SPIRALAYA.

בלי הצעות טיפול ובלי הצפה של מיילים. כמה פעמים בשנה לכל היותר.