הספירלה
החיה

המודל

ויסות, ומה שבא אחריו

התחום הטיפולי יודע היום הרבה יותר על ויסות. אנחנו יודעים לעקוב אחר הפעלה, לזהות הצפה, להרחיב את חלון הסיבולת ולעזור לאדם לחזור לקרקע.

זו עבודה חשובה והכרחית.

אבל מערכת עצבים שקטה יותר עדיין אינה מספרת לנו מה ייעשה נגיש בתוכה.

האם יופיע פחד? כעס? עונג? רצון? גבול? קרבה? האם האדם יוכל להישאר עם מה שעולה? ומה נכון לעשות ברגע הזה?

השאלות האלה אינן נענות מעצם העובדה שהמערכת רגועה יותר.

הספירלה החיה מתחילה כאן.

חיוּת כשדה הרחב

אני משתמשת במילה חיוּת כדי לתאר את התנועה המורגשת של החיים באדם.

חיוּת אינה מצב רוח ואינה תחושת רווחה. היא יכולה להופיע כרצון, כעס, עצב, כמיהה, עונג, פחד, סקרנות או תנועה לעבר קשר.

חיוּת טעונה היא חיוּת שנעשית חזקה או משמעותית מספיק כדי לבקש את תשומת הלב שלנו. היא נושאת מידע, ולעיתים גם סיכון, משום שהיא יכולה להיעשות נגישה מהר יותר מן היכולת של האדם להישאר איתה בנוכחות ובבחירה.

ארוס כתנועה אחת בתוך השדה

ארוס הוא אחת התנועות האפשריות בתוך שדה החיוּת.

אני משתמשת במושג כדי לתאר תנועה טעונה של חיים לעבר מפגש, קשר, קרבה, יצירה או משהו שעדיין אין לו שם.

לפעמים יש בה משמעות מינית ולפעמים לא.

ארוס אינו מילה אחרת למיניות, ואינו שם אחר לחיוּת כולה. עצם הופעתו אינה הוכחה לרצון מיני, והיעדרו אינו אומר שמשהו חסר.

ההבחנה הזאת חשובה לשני הכיוונים.

בלעדיה, קל לפרש חום, עונג, מבט, עוררות או משיכה כמיניים לפני שאנחנו באמת יודעים מה הם.

ובאותה מידה, קל להיבהל ממשמעות מינית או ארוטית כאשר היא כן מופיעה.

בספירלה החיה גם חוויה מינית או ארוטית יכולה להיכנס לעבודה כחומר קליני, בלי להפוך אותה לבעיה ובלי להפוך אותה לפעולה.

הופעה אינה נשיאה

חוויה יכולה להופיע לפני שיש לאדם יכולת מספקת להיות איתה.

כאן הספירלה פוגשת מושגים מוכרים כמו טיטרציה וחלון הסיבולת, אבל מוסיפה שאלה אחרת.

לא רק: כמה הפעלה אפשר לשאת בלי הצפה או ניתוק?
אלא גם: מה קורה לנוכחות, לגבול ולבחירה כאשר החוויה נעשית טעונה?

גם חוויה שאינה מציפה מבחינה פיזיולוגית יכולה להיות עדיין לא ברורה, לא מוכרת, או כזאת שהאדם מתקשה לבחור בתוכה.

קיבולת אינה נמדדת לפי כמה עוצמה אדם מסוגל לסבול.
קיבולת היא מידת החופש שנשארת לו ביחס למה שעולה: כמה נוכחות, גישה לגבול ובחירה עדיין זמינות.

יותר קיבולת אינה בהכרח יותר עוצמה.
פירושה יותר חופש תגובה.

הגנה כהתארגנות, לא ככשל

אדם מתחיל להסביר. צוחק. משנה נושא. מבקש לעצור.

קל לקרוא לכל אלה הימנעות.
ולפעמים זו באמת הימנעות.

אבל לפעמים זו הדרך הטובה ביותר שמערכת העצבים מצאה כרגע ליצור מרחק ממשהו שהגיע מהר מדי.

המשמעות אינה שצריך תמיד ללכת בעקבות ההתרחקות.
המשמעות היא שקודם מנסים להבין מה היא עושה, ורק אחר כך מפרשים אותה.

הגנה היא מידע.

נוכחות, גבול, בחירה

אלה שלושת העוגנים המרכזיים של העבודה.

• נוכחותהאם האדם עדיין כאן מספיק כדי לדעת שמשהו קורה, להרגיש את הגוף, את החדר ואת הקשר?
• גבולהאם עדיין יש גישה למה שמתאים ומה שלא מתאים, ל"כן", ל"לא", ל"פחות", ל"לא עכשיו" או ל"משהו אחר"?
• בחירההאם קיימת יותר מאפשרות אחת אמיתית? להישאר, להתקרב, להאט, להתרחק, לשנות כיוון או לעצור?

כאשר אחד משלושת העוגנים האלה מתחיל להצטמצם, זה מידע קליני חשוב, בלי קשר לתוכן החוויה.

השינויים בהם עוזרים לנו להחליט אם נכון להישאר עם מה שקורה, להאט, ליצור מרחק, לשנות כיוון או לעצור.

עוצמה גבוהה אינה בהכרח קיבולת נמוכה.
אדם יכול להיות בהפעלה חזקה ועדיין להישאר נוכח, מחובר לגבול ובעל יכולת לבחור.
ומנגד, אדם יכול להיראות רגוע מאוד בזמן שהוא קפוא, מרצה או אינו מצליח להרגיש את הגבול שלו.

לכן השאלה המנחה אינה כמה עוד חוויה אפשר לסבול.
השאלה היא: מהי ההתערבות הקטנה ביותר שתאפשר לחוויה להישאר נוכחת בלי לצמצם את הבחירה?

הספירלה אינה סולם

אין כאן רצף נכון ואין פסגה שצריך להגיע אליה.

בטיחות אינה מייצרת ארוס.
ארוס אינו מייצר חיוּת.
אין שרשרת שצריך להשלים.

לפעמים משהו נפתח. לפעמים ההגנה חוזרת. לפעמים נשארים במקום. ולפעמים הגבול הוא הדבר החי ביותר שקורה בחדר.

אדם יכול לעצור, להאט או להתרחק, והעבודה אינה פחות משמעותית בגלל זה.

מאין הוא צמח, ומה הוא אינו

הספירלה החיה צמחה מתוך מפגש בין עבודה סומטית עם טראומה, פסיכותרפיה גופנית והתייחסותית, פוקוסינג, כתיבה מקצועית על מיניות והסכמה, ותצפית קלינית שנבנתה לאורך שנים.

היא אינה מציעה תיאוריה חדשה של מערכת העצבים.
היא מציעה דרך לקבל החלטה קלינית ברגעים שבהם משהו נעשה טעון, המשמעות שלו עדיין אינה ברורה, וצריך להחליט אם להישאר, להאט, ליצור מרחק, לשנות כיוון או לעצור.

הספירלה החיה היא מודל קליני בפיתוח.
היא אינה טיפול שעבר תיקוף ואינה שיטה טיפולית בפני עצמה.
היא מציעה דרך לחשוב ולעבוד בתוך רגעים קליניים מסוימים.

רגע אחד בחדר

איך זה נראה בפועל

אתיקה וגבולות העבודה

נאמר במפורש, לא ברמז

הספירלה החיה עוסקת בחומר שמחייב עמדה אתית ברורה. זו העמדה.

• העבודה אינה מכוונת לארוסארוס אינו מטרה, אינו שלב שצריך להגיע אליו ואינו סימן שהעבודה מצליחה.
  הוא אפשרות אחת מבין רבות. כשהוא מופיע, הוא מידע. לא הוראה לאן להמשיך.
• ההסכמה מתמשכתהסכמה אינה דבר שניתן פעם אחת ונשאר תקף אוטומטית.
  אפשר לשנות כיוון או לעצור בכל שלב, בלי מחיר ביחסים הטיפוליים.
  שום הערכה של קיבולת אינה גוברת על "לא".
  נוכחות, גבול ובחירה נועדו לשמור על יכולת הבחירה של האדם, לא לפרש אותה במקומו.
• גבול אינו נסיגהאפשר להציב גבול ברור ולהישאר בקשר.
  לא לממש חוויה אינו מחייב להיעלם ממנה רגשית.
  כאשר המטפל/ת נסוג/ה באופן פתאומי רק מפני שחומר טעון נכנס לחדר, גם הנסיגה הזאת הופכת לחלק מן החוויה הקלינית.
• האחריות אינה סימטריתהאחריות על המסגרת נשארת אצל המטפל/ת.
  גם למטפל/ת יש תגובות: פחד, משיכה, עוררות, דחף להציל, רצון להתקרב או רצון להתרחק.
  התגובות האלה שייכות קודם כול לרפלקציה, להתייעצות ולסופרוויז'ן, ולא לחדר כחומר שהאדם שמולי צריך להחזיק.
  בכל פעם שבודקים את הקיבולת של המטופל/ת, צריך לבדוק גם את זו של המטפל/ת:
  האם אני עדיין נוכח/ת?
  האם אני מחזיק/ה את הגבול המקצועי?
  האם עדיין יש לי חופש קליני לבחור?
  או שהפחד, המשיכה, הדחף להציל, ההימנעות או הצורך האישי שלי מתחילים לכוון את העבודה?
• תחום העיסוק אינו מובן מאליוהמעמד המקצועי והחוקי של עבודה במגע משתנה בין מקצועות ובין מדינות.
  שום דבר במודל אינו מעניק היתר כללי להשתמש במגע.
  המודל עצמו אינו דורש מגע.
• המודל נמצא בפיתוחהספירלה החיה עדיין לא נבדקה כמכלול במחקר אמפירי ואין לה בסיס ראיות עצמאי.
  הדבר נאמר במפורש בכל מקום שבו המודל מוצג.

אודות

גילי קוק

גילי קוק חיה ועובדת בישראל, במפגש שבין עבודה רגשית, סומטית והתייחסותית.

יש לה 23 שנות ניסיון בעבודה טיפולית ורגשית, מתוכן 12 שנים בעבודה מבוססת גוף ומגע.
היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, השלימה שלוש שנות הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי ושנתיים של הכשרה בפוקוסינג, ולמדה Somatic Experiencing ותקשורת מקרבת (NVC).

הרקע שלה במסורות של עבודה גופנית חידד לאורך השנים את תשומת הלב שלה לחיוּת, לרצון ולמורכבות האתית של עבודה עם חוויה גופנית טעונה.

היא מקיימת קליניקה פרטית בישראל.
הספירלה החיה צמחה מתוך העבודה הקלינית הזאת, מתוך תצפית חוזרת ומתוך שאלות שלא מצאה להן מענה מספק במודלים שהכירה.

גילי היא מפתחת הספירלה החיה, מודל קליני סומטי־יחסי מתפתח, ומשלימה בימים אלה ספר בעברית המציג את המודל.

יצירת קשר

פניות מקצועיות: gili@haspiralahachaya.com

ספר ופרסומים

הספר

ספר בעברית המציג את הספירלה החיה נמצא בהכנה.
הוא מיועד לאנשי ונשות מקצוע בעלי הכשרה מתאימה ולקוראות ולקוראים מקצועיים מתקדמים שעובדים עם גוף, טראומה ואינטימיות.
זה אינו ספר עזרה עצמית ואינו מדריך לטיפול עצמי.

פרטים על ההוצאה לאור יתפרסמו כאן.

מאמרים

עדכונים

עדכונים מקצועיים