הצהרה מלאה

אתיקה וגבולות העבודה

גרסה 1.2. הספירלה החיה היא מודל קליני מתפתח. גם ההצהרה הזאת עשויה להתעדכן ככל שהמודל יתפתח, ייבחן ויתחדד.

העבודה עוסקת לעיתים בחוויה גופנית, אינטימית, טעונה או ארוטית. לכן הגבולות שלה צריכים להיות ברורים במפורש, לא מובנים מאליהם.

1. אין מגע מיני

אין מגע מיני ואין מגע גניטלי בשום צורה של עבודה המתוארת במסגרת הספירלה החיה.

אין הדדיות ארוטית.
אם מופיעה בחדר תחושה ארוטית, אוהבת או טעונה, מצד המטופל/ת או מצד המטפל/ת, עצם הופעתה אינה משנה את הגבול המקצועי.
היא אינה נענית בביטוי מקביל, בחשיפה שמתפקדת כהזמנה או בתנועה לעבר הדדיות.

העבודה גם אינה מכוונת לייצר, להגביר או להעצים עוררות.
כאשר עוררות מופיעה, השאלה הקלינית היא מה היא עשויה להיות, מה עוד היא יכולה להיות, ומה קורה לנוכחות, לגבול ולבחירה ביחס אליה.
לא איך להגביר אותה.

2. ארוס אינו מטרה טיפולית

אין התקדמות סמויה לעבר ארוס.
אין רצף שבו ארוס הוא השלב הבא, היעד או סימן לכך שהטיפול הצליח.
אדם יכול לעבור תהליך משמעותי בספירלה החיה בלי שתופיע בו חוויה ארוטית כלל.

ארוס הוא אפשרות אחת בתוך שדה רחב יותר של חיוּת.
כאשר הוא מופיע, הוא נכנס לעבודה כחומר קליני שיש לזהות, לבדוק ולגשת אליו בזהירות.
לא כמטרה.

3. מגע אינו נדרש

הספירלה החיה אינה דורשת מגע.
אפשר לעבוד עם ההבחנות המרכזיות של המודל גם ללא מגע כלל.

כאשר מגע כן נמצא בתוך העבודה, הוא חייב להיות בתוך ההכשרה ותחום העיסוק של המטפל/ת, במסגרת מקצועית מתאימה ובהתאם לחוק ולקוד האתי הרלוונטיים.

נדרשת הסכמה מפורשת למגע המסוים.
לא הסכמה כללית למגע.
לא הסכמה שניתנה פעם ונגררת הלאה.
ההסכמה נבדקת ומתחדשת ככל שהעבודה משתנה, והקצב אינו ממהר.

האדם צריך להיות חופשי לומר לא, לבקש פחות, לשנות כיוון, לעצור או לשנות את דעתו.
גם באמצע.

ההצהרה הזאת אינה מעניקה לשום מטפל/ת היתר להשתמש במגע.
השאלה אם מגע נמצא בתחום העיסוק המקצועי נקבעת לפי ההכשרה, הרישוי או ההסמכה הרלוונטיים, הדין המקומי והקוד האתי שחל על המטפל/ת.

4. הסכמה היא תהליך מתמשך

הסכמה אינה טופס שנחתם בתחילת העבודה.
היא תהליך מתמשך.

אפשר להסכים למשהו ואז לשנות את הדעה.
אפשר לומר כן ואז לעצור.
אפשר לומר "אני לא יודע/ת".
אפשר לבקש דרך אחרת.

כל זה צריך להיות אפשרי בלי מחיר ביחסים הטיפוליים.

הסכמה שניתנת בתוך הפעלה חזקה, תלות, אידיאליזציה, קיפאון או ריצוי דורשת זהירות מיוחדת.
כאשר יש ספק לגבי יכולת הבחירה, מאטים.
לא משתמשים ב"כן" כדי לעקוף סימנים לכך שהבחירה אולי הצטמצמה.

ושום הערכה של קיבולת אינה גוברת על "לא".
נוכחות, גבול ובחירה נועדו לשמור על יכולת הבחירה של האדם, לא לפרש אותה מחדש במקומו.

5. גם למטפל/ת יש גוף ותגובות

מטפלות ומטפלים מגיבים למה שקורה בחדר.
יכולים להופיע פחד, משיכה, עוררות, דחף לגונן, רצון להציל, רצון להתקרב או רצון להתרחק.

עצם התגובה אינה כשל.
אבל האחריות על מה שעושים איתה נשארת אצל המטפל/ת.

התגובות האלה שייכות קודם כול לרפלקציה, להתייעצות ולסופרוויז'ן, ולא לחדר כחומר שהאדם שמולי צריך להחזיק.

בכל פעם שבודקים את הקיבולת של המטופל/ת, צריך לבדוק גם את זו של המטפל/ת.
והבדיקה אינה סימטרית.
האחריות על המסגרת המקצועית גדולה יותר אצל המטפל/ת.

אפשר לשאול:
האם אני עדיין נוכח/ת?
האם אני מחזיק/ה את הגבול המקצועי?
האם עדיין יש לי חופש קליני לבחור?
או שהפחד, המשיכה, העוררות, הדחף להציל, ההימנעות או הצורך האישי שלי מתחילים לכוון את העבודה?

כאשר משיכה או עוררות אצל המטפל/ת נעשות משמעותיות, התגובה צריכה להיות שמרנית יותר.
מאטים.
מצמצמים את העבודה.
מפחיתים או מפסיקים מגע במידת הצורך.
מתייעצים.
מביאים את החומר לסופרוויז'ן.

העברה נגדית יכולה לתת מידע על המפגש.
היא לעולם אינה קובעת מה המטופל/ת מרגיש/ה בפועל.

ואם אי אפשר להחזיק את המסגרת באופן מהימן, צמצום העבודה או סיומה הם אחריות מקצועית, לא כישלון.

6. לא לממש ולא להיעלם

שמירה על גבול אינה מחייבת להיעלם רגשית.

אפשר לומר לא.
אפשר לא לממש.
אפשר להחזיק גבול ברור.
ועדיין להישאר בקשר.

לפעמים דווקא הגדלת המרחק היא הדבר האחראי לעשות, במיוחד כאשר המטפל/ת אינו/ה מצליח/ה להחזיק את המסגרת.
נוכחות בכל מחיר אינה אידיאל חדש.

אבל כאשר אפשר להחזיק את המסגרת, נסיגה פתאומית ולא מוסברת אחרי שחומר טעון נכנס לחדר יכולה להפוך בעצמה לחלק מן החוויה של האדם.
גם לזה צריך לשים לב.

העיקרון הוא פשוט:
לא לממש, בלי להיעלם.

7. גבולות המודל

הספירלה החיה אינה טיפול שעבר תיקוף ואינה טוענת לבסיס ראיות עצמאי.
היא מודל קליני בפיתוח.

היא אינה פרוטוקול לטיפול בקשיים בתפקוד המיני ואינה תחליף להערכה או לטיפול פסיכו־מיני כאשר אלה נדרשים.

היא אינה שיטה לעזרה עצמית ואינה מיועדת ליישום עצמי.

היא אינה תחליף להכשרה קלינית, לרישוי, להסמכה, לסופרוויז'ן או לקוד אתי מקצועי.

הארגון ההעברתי וההעברתי־נגדי של חומר ארוטי הוא ממד קליני משמעותי, אך אינו מפותח כאן במלואו.
לעבודה עמוקה בתחום הזה יש להיעזר גם בספרות ההתייחסותית, הפסיכואנליטית והפסיכוסקסואלית הרלוונטית.

8. מה נמצא מחוץ לתחום המודל

הספירלה החיה אינה מיועדת לתת מענה למצבים שמחייבים הערכה או טיפול מסוג אחר.

משבר פסיכיאטרי חריף, אובדנות פעילה, פסיכוזה שאינה מטופלת או מצב שמצריך הערכה רפואית מחייבים הפניה והתערבות מתאימות.

גם כאשר קיימת דיסוציאציה משמעותית, פגיעה בבוחן המציאות, הצפה טראומטית מתמשכת או קושי משמעותי לשמור על נוכחות, גבול ובחירה, נדרשים קודם כול הערכה, ייצוב ושיקול דעת לגבי עצם התאמת העבודה.

זו אינה רשימה מלאה של התוויות נגד, והיא אינה מחליפה הערכה קלינית מלאה. היא תזכורת לכך שקצב איטי לבדו אינו מספיק: צריך להביא בחשבון גם את רמת הייצוב, את המסגרת הקלינית, את תחום העיסוק ואת היכולת של המטפל/ת להחזיק את מה שעשוי לעלות.

הספירלה החיה מציעה דרך לחשוב על רגעים מסוימים בתוך עבודה מקצועית שכבר מוחזקת במסגרת מתאימה.